מתרוצצים מתרוצצים, כמו נמלים
בין רגליים קרות שבזהירות הולכות
בין מוקשי הפרידות, בין כל האכזבות.
אך מועדות,
ובדרך נופלות על חלומות אחרים.
לא נסלחים המעשים הפזיזים.
להפסיק לצעוד ולהתחיל לדלג
אולי זה יעזור למצוא את מה שנשאר
מהמבנה הבוער.
בין שדה פרחים אל בית הקברות,
בשביל צר ולא מוצל.
מקום שומם, שקט והרוח בו מורגשת קלות.
לשם הם בורחים ושם הם נמצאים.
עוטפים בגופם את החסרונות הרבים.
בין שדה כלניות לבית הקברות
עם שמלה פרחונית אך עניים שחורות מאיפור כבד.
סותרת את האור בחיוורון זועק.
כאן מורגשת הריקנות
לא מוגדרת, ואטומה מפני פגיעות
המקום אולי משעמם אך חסר מצרות.
האם כדאי להשאר שם?
או לצעוד מעבר המקום השאנן
אל שדה או בית
או כל מקום אחר מאשר פה.
בין שדה כלניות לבית קברות.
אף אחד לא יכול לראות
עוד תקוות.
;){kind=link}