בעוד לילה רגיל,
שנייהם נמצאים באותו מקום, באותה שעה.
מספר קילומטרים אחד מהשני,
היא פה בחדרה ,והוא שם בחדרו.
מרחוק מבחינים באור דלוק בקומה העליונה, אור לבן ומעט עמום.
היא שוכבת על המיטה וחושבת לעצמה...
בחדר שלו, האור כבר כבוי.
עניו פקוחות ,ראשו מונח על הכר, וידיו מונחות משוחררות .
חושב הוא לעצמו על הילדה היפה,
נזכר ברגעים, ורואה תמונות שלה ושל חיוכה המתוק.
עובר על כל רגע ושנייה איתה.
מצייר הוא במוחו את תווי פנייה הקורנות משמחה, שתמיד ראה.
מקליט הוא את קולה ומדמיין את מגע יידיה הקטנות הרכות והנעימות.
לא יכול להפסיק לחשוב עלייה.
שם הוא .. חולם, ולעצמו מחייך.
היא פה בחדר שלה, עם פעימות לב מהירות וחזקות ושיער פרוע , מסתכלת על הנורה הדלוקה.
לא עליו חושבת זה ברור מאליו.
פנייה לחות ,ענייה רטובות, ולא מפסיקות לרדת הדמעות.
מחשבותייה נעצרו לרגע, ודם התחיל לינטוף מווריד כחלחל על ידה.
באותו שקט, באותה שתיקה הבכי לא נעצר.
ונשימתה בקצב אחיד נשאר.
הוא שם חושב עלייה,
והיא פה.....
;){kind=link}