הולכת על החוף בשקיעה,
והרוח את שערי מעיפה
בשעת ערב, שעת דמדומים מרהיבה.
השמיים בגווני אדום-כתום אט אט מתכסים
ורגליי משתכשכות במים הקרירים.
משחקת לי בחול הרטוב הנוזל בין אצבעותיי
בזמן שאני מרגישה את מי המלח ממש מתחת לרגליי.
כמה רגעים כאלה עוד ארוויח עד שהלבנה תארח לי חברה,
עד שתופעת גאות והשפל תגיע ותקח את גופי איתה.
איך הכל משתנה כל כך במהרה..
אין דרך חזור מן החוף השומם,
כשהגל הזה את דרכי החוצה בולם.
איני יכולה לאחוז בקרקע ופשוט לברוח,
כשהגאות הזו תמיד מושכת אותי אחורה.
כשהמים מכסים את פניי,
כשקיר מים במהירות לעברי מתקדם,
צוללת אל המעמקים בכדי איתו לא להתמודד.
אך למרות שהחוף נראה כל כך קרוב,
לא אוכל לחזור, כי שוב אסחף לי לאחור.
חסרת אוויר ומלאת ייאוש,
ועניי כבר שרויות בטשטוש.
אין טעם להמשיך להאבק,
את האמת רואים,
גופי כבר שובק.
;){kind=link}