מי את שובקת חיים?
האם תצליחי לפקוח את החושים?
תתנערי מן המבט התקוע
מן הבהייה מטה - כל ימי השבוע.
ולהלחם חזק בכל מה שמסביב
כשלהרים את המבט מעלה זה הקושי הכי גדול
כשלפקוח את אותן עניים מהווה את עיקר המכשול .
והעייפות התמונה בגופה השרוע
לא תעזוב אותה במהרה.
מחפשת כמו נרקומנית מילים מטלטלות
שיגרמו לליבה סוף סוף לפעום.
נואשת לפעילויות מטמטמות
שיגרמו לדפיקות להאיץ
ולתת לנשימותייה תחושת חיים.
והיא ממשיכה,
לשמוע את השירים הכי רועשים
כדי לדמות צעדים משמעותיים ונחושים.
הכל בכדי להעיר את עצמה, לגרום לה להאמין
ולא להתמודד לרגע עם אכזבות אינסופיות, ועם יאוש מתמיד.
מה שגרם לה לחייך בעבר, אבד.
האישונים השחורים במרכז ענייה ממשיכים להתכווץ,
כי כל פיסות הטוב שמצאו בענייה נשרפו
כל היופי בדמעות המבריקות כזכוכית שזלגו על הלחי הקרה שלה, נמחו ולא שבו .
לא ישובו לעולם.
היא תשוב אף פעם.
;){kind=link}