אפוסת כוחות
לנסות לשרוד בעולם קפוא
כשאין רגע שעובר ללא חדירת צמרמורות הקור אל הגוף.
ולגרור עוד רגל במעלה השביל
בשרירים רפויים ולב עמום
להרגיש כיאילו עוד שנייה אחליק מן המעלה שלא כל כך תלול.
כשהכל מסביב זורח בגווני צהוב,
נחנקת מדפיקות לב בגרון שמגיעות מעלה מעלה,
והראש כבר אבוד.
אבוד מעבודות השעבוד.
אין זכר לשפיות ולחיוך נעים.
כי הראש כבר כאוב ממיליוני מחטים .
כאבנים על הרקה הכאבים
וצלילי הדפיקות הנלווים נמאסים.
רעש חריקת הנעל על המדרכה חורק.
ואת הרגליים הוא שוחק.
את הקרקע כבר לא אוחזת טוב
ובין רגע שוכבת שרועה באמצע הרחוב.
עוד קצת, ממש כמה מטרים תגיעי אל ביתך
בידיים ורגליים קרות,
עוד מעט ותוכלי על המיטה להתרסק
חכי שנייה שאולי תוכלי את העניין לזהות
אך מאוחר מידי בכדי את המצב לגלות.
ולהרדם,
עם נקישות בלתי פוסקות
כי אלו את חייך מבטאות.
רק עוד שנייה,
והעניים נעצמות.
;){kind=link}