במקום השקט שלי, המופנם שלא רואים, הוא לא עוזב ,
בועט את כולם החוצה מתוך ליבי.
לוקחת את הזיכרונות אלה שמכאיבים ,
מנסה אותם להדחיק ע"י ההיגיון שלי או של אנשים.
צריכה להמשיך בחיים,אבל אותם לעולם לא אשכח.
למרות שהימים עוברים להם כהרף עין באים והולכים,
אך הרגשות שלי אלייך הם נשארים.
כי הימים באים והולכים ,אך ,
רגשותיי אליך הם נשארים לתמיד.
יושבת מול המדורה לכל אורך הלילה ורק רוצה להרוויח זמן להנאה .
וילדה קטנה תספר את הסיפור שלה בליל המשאלות המזוייף.
וחלומותייה כה חשוכים לא תשכח את ליבה הריקני.
לנסות עוד דמעה?
או שזה עוד בכי מיותר..
כי הימים יכולים לעבור להם,
אבל הרגשות אלייך נשארים.
לא משנה כמה זמן עבר, הרגשות שלי אלייך לא עוזבים.
משחק אחרון,לפני ההעלמות;
עוד מילה וזיוף מבט, אולי זה יסית את ראשי ממך .
וזה הזמן לשחרר אותך ממוחי,
זה הזמן לתת לך לעזוב.
אך בדיכאון כואב קצר,
נכשלת מחדש.
כי הרגשות שלי אליך כאן נשארים.
אני רוצה אותך ליידי,
חיבוק ונשיקה אחרונה לפני השריטה.
חיבוק חסר אונים שאיתך אין מצב להפגע.
הזדמנות להראות שהיינו יכולים לשרוד ,
תקווה שאיתה נבלעתי לאדמה.
זה היה מושלם, אבל מספיק ודיי, ומתי כבר ימאס לחשוב על זה יותר מידי?
אז שאלה קטנה,
מתי ראשי יעזוב אותך?
;){kind=link}